שיחותי עם הפסיכיאטר האלקטרוני

חפשו את המסר המוצפן והצילו את נפשותיכם מהפורענות הקרבה ובאה!

 ~~~

נגה שלו – הייתי הדבר 

סדרני הדשא – קדרים באים 

המבשר – רמת גן 

רונה גפן – פנטגרם 

מאור כהן – דבר ראש הממשלה 

להקת הנח”ל – ואלס להגנת הצומח 

ההוצאה לפועל – תבוא אליי 

פג אדיר – ילד מתמטיקה 

הדודאים – תלבשי לבן 

פרופיל 21 – קאאונסא”פ  

אנטיביוטיקה – פלסטיק ריק 

חווה אלברשטיין – וורה מבוקרשט 

יאפים עם ג’יפים – עניין הבשר 

נושאי המגבעת – מתנה לחג 

הבילויים – שיר בחסות המועצה לפירות הדר 

דורלקס סדלקס – חסמבה 

יוסי אלפנט – רחוב 60 

~~~

אייקאסט | האזנה

(שלושה רסיסי קרח פגעו בקול נקישה בחלונה של לילי!)

 כן, גם הפסיכיאטר האלקטרוני יודע - יש רק דרך אחת לספור סופות, ברקים, רעמים וחורף. למרבה הצער, לא נמצא הקטע הלא-מקורי של מר סופר ולכן ניאלץ להסתפק בדוגמית מן המקור האנגלי.

 שתהיה לכולם סופה סוערת ומאושרת.

לילי לא היתה, ותמר היתה היפראקטיבית מהרגיל ועם רמות מסוכנות של אדרנלין בדם. זה מה שיצא:

פיפי – סדרני הדשא

We Carry On – Portishead

Miles Away – Yeah Yeah Yeahs

הנה אני כאן – רכבת לונה פארק

Plump – Hole

The Lighter Side Of Global Terrorism – Jello Biafra & The Melvines

Dogs Were Barking – Gogol Bordello

O Katrina! – Black Lips

This Is Love – PJ Harvey

עיר של בתולות – קילר הלוהטת

Fell In Love with The Girl – White Stripes

שירים של מלחמות – הבליינים

Blitzkrieg Bop – Ramones

Agitated – The Electric Eels

No Reply – Buzzcocks

Skunk Anansie – Twisted (Everyday Hurts)

 ~~~

ניתן להאזין לתכנית כאן (או פשוט בדף האייקאסט שלנו), ואם אהבתם, מומלץ להאזין גם לתכנית הזו של תיבת נח.

(כן, לילי יודעת שספרים זה מדיום קצת שונה מרדיו, אבל היא מכורה, אז היא מתעלמת מהעובדה בנונשלנטיות. פוסט זה הוא כולו התעלמות חיננית מהמציאות, של לילי כמובן. ראו הוזהרתם)

אז… יריד ספרים בינלאומי, מה? ירושלמי, וכל זה. איזו יוזמה ברוכה… שקיימת מאז… 1963? מה?! למה לא ידעתי את זה? איך לא ידעתי את זה? זה יריד הספרים שהיה בבנייני האומה גם בשנים האחרונות?… הוא היה….נחמד… לא משהו שנראה כאילו הוא נורא רציני ונחשב (היי, תמר, הרוקי מורקמי יהיה שם. לך סיפרו על זה? רק אני לא מעודכנת?) ודברים. שוב הניתוק שלי מהמציאות גובה קורבנות?

ומצד שני - יחסית לגוף רציני שקיים מאז 1963, יש ליריד הזה את מערכת היח”צנות הכי חורקת ומרקטעת שראיתי אי-פעם. אתר האינטרנט שלהם הוא אחד הדברים הכי פחות ברורים שנתקלתי בהם, ואין לי שמץ של מושג איך בעצם אפשר להגיע לדברים שמעניינים אותי (למשל יוסי שריד בשיחה על היסטוריה אלטרנטיבית, משהו שהיה דבר דומה לו באייקון האחרון - כן, אני גיקית מד”ב שזה נורא, ועוד גאה בזה - אך פספסתי לצערי).  הרבה מהאירועים הם בשפות שונות ומשונות (לא שיש לנו, כאן בפסיכיאטר האלקטרוני, משהו נגד שפות זרות), ולא ברור אם יהיה תרגום, ולמה כן ולמה לא, או למה הרצאה על יידיש-לאן נערכת באנגלית. בכל מקרה, חובבי השפות ימצאו שם הרצאות בצרפתית, גרמנית, הונגרית, פולנית וכל שפה אחרת בערך (אמנם לא מצאתי הרצאה באספרנטו, אבל יש איזו הרצאה על אספרנטו, שזה אותו דבר, לא?). ולסיום, בקשה אישית: אם מישהו מצליח לפענח מה בדיוק הולך בדבר הזה… חלוקת מידע זה ערך חשוב בעולם המודרני, אתם יודעים.

מפעם לפעם מגיחות שדרניות הפסיכיאטר האלקטרוני ממרתפן האהוב ומכתתות את רגליהן לאתים… רגע, ארבע לפנות בוקר, תנו לי לאפס לרגע את הביטויים הציוריים כאן. איפה היינו? אה, כן. הפסיכיאטר האלקטרוני יצאו לרקוד במסיבת קוויר פרועה, למרות שלפחות חצי מהן לא ממש אוהבת לא לרקוד ולא מסיבות, ולו כי השכנים היו טובים בעינינו. כמה רשמים:

1. החזרת אמון באנושות א: זה מחמם את הלב לראות זוגות של סטרייטים, של הומואים ושל לסביות מתחרמנים להם בסבבה, באווירה של קבלה ושוויוניות מוחלטת, ובלי שאף אחד ימצמץ.

2. כמה מהופעות הדראג היו ממש מצוינות.

3. אחת מאיתנו, לא משנה מי, מגניבה לחלוטין והגיעה בדראג, ששודרג במהרה בדמות שפם היטלרי-משהו ששיפר את הערב עשרות מונים (תודה, שרית!). מסתבר, דרך אגב, שכשבחורה מסתובבת במסיבה עם שפם מודבק מתחילים איתה הרבה יותר גברים מאשר בדרך כלל, ומספר זניח בלבד של נשים. על כן, הטיפ שלנו לשבת הוא - בנות, שימו שפם!

4. לאחת מאיתנו (לא משנה מי) אולי, ואולי לא, הוצע להיות חשפנית במישורי החושך (לא מאוד מפתיע, בהתחשב במה שהיא לבשה). למרבה הצער מיהרנו לאוטובוס ולא עלה בידנו לברר את ההצעה הספק-מגונה לעומק, אך חילופי הדברים מובאים לשיפוטכם:

“הסתכלתי עליך רוקדת, ורציתי לשאול אותך אם את רוצה לבוא לרקוד ב(מקום כלשהו שנשמט מפאת רעש) בתל אביב.”

“מה?”

“אני כאן עם הדיג’יי, הוא עכשיו בעמדה, את רוצה לרקוד בתל אביב?”

“אבל אני ממש, ממש לא יודעת לרקוד!”

“זה יותר… פרפורמנס.”

למי שתהה, התשובה המנומסת היתה תודה, אבל לא.

5. החזרת אמון באנושות ב: באוטובוס הביתה, צמד פאנקיסטים צעירים (שיער ארוך, מעילי עור, כפפות גזורות). האחד שיכור לחלוטין, ודי חולה מזה. השני שומר על הראשון ברכות מפתיעה, שלא יפגע עם הראש בחלון או בכסא שלפניו בטלטלות האוטובוס, מערסל את ראשו בזרועותיו, ומפעם לפעם ממלמל דברים מרגיעים באוזנו. מקסימים. לחלוטין.

ולסיכום:

לילי - היה מעניין. אולי פעם אצא שוב מהמרתף לעולם הזה שבחוץ. זה תלוי אם עוד יסתובבו בו ליברמנים ושאר דמויות מפחידות.

תמר - אולי בפעם הבאה נרקוד בתוך הכלוב!

(תמר)

נודע לנו שרבים ממאזינינו מאוכזבים מתוצאות הבחירות, שכן (היכונו לנתון מפתיע) חלק הארי שלהם לא נמנה עם תומכי ליברמן, ולא חושב שציפי לבני נחשבת לשמאל קיצוני.

כדי לעודד אותם, אני מקדישה להם את השיר הבא:

 (תמר)

אתמול אירחנו בתכנית צמד אנשים יקרים - יוני וגיורא, לשעה של מוזיקה, מאש-אפים (יש לזה מילה עברית?) ודיבורים.

לדעתי היה תענוג, ולדעתכם?

פלייליסט:

1. Planningtorock – When Are You Gonna Start
(רוני – סופרסטאר)

2. Bratmobile – Cherry Bomb
(שרונה פיק – טומי)

3. Moon Kana – Kedama
(המשולש – שמים כחולים)

4. Wild Colonials – Cure
(Dubstar – Stars)

5. Juliette and The Licks – You’re Speaking My Language
(מונטנה – הקפה השכונתי)

6. Siouxsie and The Banshees – Painted Bird
(חרמוני ופעמוני – ציפור שניה)

7. Visage – Moon Over Moscow
(לאה – בוא)

8. שמח בביצה – להציל את קווא קווא שירה
(Klaus Doldinger And Giorgio Moroder - The Never Ending Story – Swamps Of Sadness)

9. Tara Angell – When You Find Me
(Doctor Who – 80’s Theme)

10. Moon Kana – Chimame
(Pietra Montecorvino – Guaglione)

11. Lunachicks – E.D.G.A.R
(El Perro del Mar – Candy)

12. Electrocute – Goodbye Johnny
(Equinox – Close Watch)

הנה אייקאסט, ווהנה כמה תוספות ויזואליות מלבבות:

(תמר)

בעודכם מחכים במתח לתוצאות הבחירות, ועושים את עצמכם מופתעים מנצחונו של ביבי, יתארח אצלנו באולפן אדם יקר ומיוחד במינו, שיבוא במיוחד בשבילנו מתל אביב הרחוקה, ויערוך לנו פלייליסט.
להזכירכם - שידור חי בשמונה בערב, רדיו הר הצופים, ולמאזינינו שמכורים למדגמי מינה צמח - החל משלישי בלילה באייקאסט, להאזנה בכל זמן שתבחרו.

ובלי שום קשר - ביום שישי האחרון מצאתי את עצמי בנתניה, ושם, ממש בכניסה לעיר מכיוון כלא אשמורת, ראיתי שלט גדול עם הכיתוב “נתניה מוכנה למשיח”. מכיוון שבחודשים האחרונים נקלעו לבלוגנו הקט מספר אושיות תרבותיות ורוחניות ראשונות במעלה, החל ממוראג רובננקו וירון גן, דרך מוריס וכלה במוסה נחמיאס, אין זה מן הנמנע שגם המשיח בכבודו ובעצמו מגגל את עצמו מדי פעם ונכנס לראות אם השמיעו את השיר החדש של מנשה אלבז ונתנאל וייצמן. ובכן, אדון משיח, דע לך שנתניה כבר מוכנה לבואך.

(זה לא השלט הזה, אבל הוא די דומה)

בנק - יאפים עם ג’יפים, נבל דוד אדום

יפאניות בצמר גפן - יאפים עם ג’יפים, Muppets

עניין הבשר - יאפים עם ג’יפים, נבל דוד אדום

גלגוליו של דורבן - יאפים עם ג’יפים, נבל דוד אדום

עטלפים בעמק - פוריטנים צעירים, האלבום האחרון

אין פקקי תנועה - יאפים עם ג’יפים, בשנת החרב בחוץ והרעב מבית

מוריס - הבי מטאל

Black Sabbath - Paranoid

דרקון מתכת (רמיקס פרח בטון לפלייליסט מלחמה - גלברט) - יאפים עם ג’יפים, צד ב’ בסינגל גלגוליו של דורבן

הממזר - יאפים עם ג’יפים, מתוך ראיון ב”מוסיקה היום”

פגי - פוריטנים צעירים, האלבום האחרון

דור הברזל - יאפים עם ג’יפים, נבל דוד אדום

הבת של הבישוף - יאפים עם ג’יפים, נבל דוד אדום

ארכיטקט - יאפים עם ג’יפים, מתוך ראיון ב”מוסיקה היום”

הציר על הכביש המהיר - יאפים עם ג’יפים, בשנת החרב בחוץ והרעב מבית

הבת של הדיקן - יאפים עם ג’יפים, בשנת החרב בחוץ והרעב מבית

~~~

ואם לא הספיק לכם (ולמה שיספיק), או שאתם זקוקים לדוגמית לפני שתתחייבו לתוכנית שלמה של המוזיקה של אותם אנשים, לשירותכם הוספנו כאן בבלוג את השיר הבא, שנשכח בחוץ לצערנו - השפל, הגאות וההונאה:

ניתן לשמוע את התכנית באייקאסט, כמו תמיד, או ישירות כאן.

(תמר, שכבר שמעה את החדש של יאפים עם ג’יפים ואתם לא!)

אז אחרי שהבהרנו כמה אני מגניבה, ולמה אתם צריכים לקנא בי, הנה כמה רשמים ראשוניים מ”נבל דוד אדום“:

מדובר באלבום שהוא לא פחות מנהדר. אני חייבת להודות שעד היום לא מאוד התלהבתי מרוב הסינגלים שיצאו מהאלבום החדש (אבל כן מהביסיידז, ובראשם כמובן יאפים עם מוריס) , אבל ההאזנה לאלבום כולו  שינתה את דעתי. הרצף של 11 השירים הקצרצרים (פחות מחצי שעה ביחד) אכן גדול מסך חלקיו, וגם שירים שבמנותק נראו לי חלשים, מקבלים פתאום את מקומם הראוי ונשמעים פשוט מעולה.

יש באלבום הזה משהו מאוד מהיר ואינטנסיבי בעיניי. השיר מתחלף בלי שמספיקים לשים לב, מה שתורם לתחושה הכללית שמדובר במכלול אחד שקשה לפרק לשירים בודדים בלי לפגום בתוכן. בשלב זה קשה לי עדיין לגבש דעה מוצקה ומפורטת מלבד “ואו! איזה יופי!” ו”לא נופל ברמתו מהאלבום הקודם”, אבל יש לי תחושה שהאלבום הזה צפוי להתנגן אצלי במערכת עוד הרבה מאוד פעמים, אז אין סיבה להלחיץ את עצמי.

ורק הערה אחרונה - יש באלבום שיר שנקרא “הבת של הבישוף”. עדיין לא גיבשתי עליו דעה, אבל איכשהו יש לי תחושה שיש לו פוטנציאל להגיע למקום מכובד במצעד השירים שלא מומלץ לפזם בקול רם ברחבי הותיקן.

כדי להוכיח שאני לא אגוצנטרית, חלילה וחס, וחושבת גם על טובתם של מאזינינו, הנה טעימה קטנה מהפלא הזה, “דור הברזל”:

וכדי להוכיח כמה אני תרבותית ומשכילה, אני רק רוצה לציין שהציור שקטע ממנו מופיע על עטיפת האלבום (”קדחת חפירות” של אברהם אילת) הינו אחת מיצירות האמנות הישראליות החביבות עליי בשנים האחרונות, ומאוד שמחתי לראות אותו על העטיפה (אם כי בגודלו ובהיקפו המקורי הוא הרבה יותר מרשים).  הנה דוגמא לאיך שזה נראה:

והנה הפרט שמופיע על העטיפה עצמה, ושלאחר חיפושים מפרכים ברחבי הרשת נמצא דווקא בתיבת המייל הפרטית שלי: