שיחותי עם הפסיכיאטר האלקטרוני

(לילי ותפיסת הזמן המעוותת)

עוד שבוע תיפתח שנת הלימודים באוניברסיטאות. או לפחות, אמורה להיפתח. אבל חשוב מכך - בצירוף מקרים מדהים, עוד שבוע “שיחותי עם הפסיכיאטר האלקטרוני” חוזרת למשבצת הזמן המקורית שלה, כל-יום-שלישי-בתשע. אני לא יודעת אם מי ממאזינינו ותיק מספיק לזכור את אותה תקופה יפה <עיניים מצטעפות> בה הגברים היו גברים אמיתיים, הנשים היו נשים אמיתיות ויצורים פרוותיים כחולים היו יצורים פרוותיים כחולים אמיתיים, בה פלגיאטים מדאגלאס אדאמס לא היו צריכים שום סיוג-למקרה-שמישהו-לא-מכיר עת נמלאו שעות הערב בקולותיהן הזכים של שדרניות הפסיכיאטר האלקטרוני…

אבל זה כבר לא משנה - כי אנחנו חוזרות הביתה! כן כן, עוד תוכנית אחת נותרה באותה משבצת שידור מוקדמת, שמונה בערב, וביום שלישי הזה ניפרד מהשעה שאירחה אותנו בנדיבות אין קץ, פעם אחרונה, ברגש. לא שמישהו באמת מאזין לנו בלייב וזה משנה לו…

(לילי בהודעה לציבור)
פאניק אנסמבל באים לירושלים הערב! הפסיכיאטר האלקטרוני מתייצבות כמובן בהרכב מלא. קוראינו, מאזינינו והאנשים המפחידים שעוקבים אחרי בתחנה המרכזית מוזמנים כולם לבקר ולומר שלום. במעבדה, סביבות 22:00. השמועות אומרות שגם החימום (שירה ז. כרמל, הפעם) השתדרג מאז הפעם הקודמת. אנחנו מתכננות ליהנות מאוד.

(תמר יח”צ בע”מ)

הופעה של אנטיביוטיקה (חביבי התכנית) + הופעה של פלישת חוטפי הגופות + ענבל מתן (תיבת נח) ואנוכי מתקלטות בין לבין, לפני ואחרי.

מי שלא בא מפסיד ערב משובח במיוחד (שלא לומר שבוגי).

יום שני הקרוב בתשע בערב, הבאסס (רחוב ההסתדרות 1, ליד הסופר-פארם).

(לילי חולקת קצת חוויות)

אמש, בעוד אחת מאיתנו ממלאת את חובותיה באדיקות ומסירות ראויה להערכה אי שם במרתפי רדיו הר הצופים, נטשה אותה השניה בלב דואב, נפש עצובה וגוף עייף ושרכה דרכה אל האוגנדה, שם הופיעו יהודה לדג’לי ועוד מישהו שאת שמו לא ידעתי בזמנו ולמען האמת הנושא גם לא הטרידני בשום צורה שהיא. אחרי שרצתי כל הדרך והגעתי מתנשמת בחצי שעה איחור, מצאתי את דודו, מטכנאי השידור שלנו, עומד בחוץ, בקור. בלב חרד שאלתי אם איחרתי. ודודו צחק עלי והודיע לי שהבן אדם שעומד לידו בחוץ ומעשן סיגריה הוא הוא יהודה לדג’לי, אז בסך הכל מבחינת זמן אני בסדר. מלמלתי משהו על “אני נורא אוהבת את המוזיקה” ונמלטתי פנימה מפאת הקור המקפיא. בפנים התנגן לו “נבל דוד אדום” והזכיר לי שהגיע הזמן לקנות את בשנת החרב וכו’ - כי איזו מין גרופית אני אם אין לי אותו, והשמועות טוענות בעקשנות שניתן להשיג אותו באוגנדה. השמועות צודקות, או לפחות צדקו - תלוי אם נשארו להם עותקים נוספים חוץ מזה שעבר להתגורר אצלי במערכת. כמו כן, מבחר נאה של שדרני רדיו הר הצופים בעבר ובהווה התייצבו, והיה כיף. אה, וההופעה? נפלאה. לא ציפיתי לפחות. אמנם לבי נסדק מעט כשלא היה “Hobby Horse” (מה שאומר שצריך להתייצב גם בהופעה הבאה, אי שם בתחילת אפריל - בתקווה שהפעם בהרכב פסיכיאטר מלא. לכל שוחרי המוזיקה באשר הם מומלץ לפגוש אותנו שם), אבל כן היה “החתול המעשן” כך שבסך הכל אני לא באמת יכולה להתלונן. לדג’לי סיים להופיע הרבה יותר מדי מהר, ועלה גיטריסט (יאיר יונה, אם זיכרוני אינו מטעני) שהפגין כישורים מרשימים ושלל צעצועים מגניבים (בעיקר מעין הכלאה בין גיטרה עם עיכוב התפתחותי לבין סיטאר, אבל לא רק). הערב הוכתר כהצלחה.

(היום אני תמר)

ביום שלישי הקרוב, שיוצא בפורים, שדרני רדיו הר הצופים ישובו וישתלטו על הסירה (לשעבר הדיוואן, בן-סירא 4 ירושלים), ויתקלטו מוזיקה מצוינת שלא בהכרח קשורה לחגי ישראל.

יתקלטו, לפי הסדר: תמר (שזו אני), נתי (שזה החיידק הידידותי) ודודו (שפעם כונה על ידי מישהו אספרסו ארוך). הייתי שמה גם לינקים ותמונה של הפשקוויל, אם המחשב הארור היה מתפקד כמו שצריך.

בואו בהמוניכם. וגם - בואו בהמוניכם כבר בסביבות עשר אם אתם רוצים לשמוע אותי מתקלטת, כי אני מתכוונת לסיים שם די מוקדם וללכת למסיבת פורים המשונה והמבטיחה של בצלאל, בכיכובם של עוד כמה משדרני רדיו הר הצופים (מארקי Fאנק והאמסטר, למקרה שתהיתם). וחוץ מזה - בואו בהמוניכם מחופשים. אמנם התיקלוט לא מוגדר כאירוע פורימי בשום אופן, אבל עדיין לא מאוחר להפוך אותו לכזה. ואם אתם ממש נחמדים, בואו בהמוניכם מוקדם ומחופשים, ואל תרקדו עם סיגריות בוערות ביד.

 (קיטור זה שורבט על ידי לילי ברגע קצר של קוהרנטיות)

מה שהיה אמור להיות עוד פרק של הפסיכיאטר האלקטרוני בדרכים, אולי הפרק המרגש אי פעם, בו עמדנו אני ותמר לראיין ביחד לראשונה, ועוד שניים מיקירי התוכנית (ראו רשימה חלקית משמאל, והתעלמו מרונית ראסטה שהוסיפה לשם יד נעלמה) - הצמד המופלא Elephant Parade… הפך לסיפור המוכר עד כאב-גרון: לילי קמה חולה. נטולת קולי ובריאותי הבסיסית, כנראה כבר לא אגיע להופעה (שנורא רציתי לראות) או לראיון (שנורא התרגשתי לערוך). במקום, אשב לי בבית, ארחם על עצמי, ואכתוב עבודות סמינריוניות מעניינות שבהן תבוא לידי ביטוי באופן אופטימלי הצורה המעניינת בה היקום מסתובב ומקרטע סביבי כרגע. מעניין אם זה ישפיע על הציון?

בכל מקרה, לאלה מכם ששפרו עליהם מזלם ובריאותם:

Elephant Parade היום באוגנדה. ותנסו ליהנות גם בשמי, טוב?

 ____________________________________________

נו, אז הצלחתי להגיע, נטולת קול ומרחפת-משהו על כנפי דמדומי החום והעולם המסתובב ומתמוסס חליפין. והיה שווה את זה - ולו כי נחסך ממני שברון הלב של להחמיץ. ואלפנט פרייד? חמודים לייב כמו שהם חמודים בדיסק, דבר שלא חשבתי שהוא אפשרי. לאסטל יש קול שיכול להמיס בטון - קטן וצנוע ומקסים להפליא. שניהם לא לגמרי סגורים על עצמם, ולא לגמרי ידעו מה לעשות במצב של תקלות טכניות (”אתה, בקהל, אתה יכול להושיט את היד ולהחזיק לה את המיקרופון? לא, באמת.”, “אה, הדף זה כי אני עדיין לא זוכר את המילים…”), מה שעשה את הכל נורא ביתי ונונשלנטי וכיפי, מתאים בדיוק למוזיקה שלהם. חמודים.

(הפוסט הבא מוגש לכם באדיבות תמר)

לכבוד החורף שמסרב להגיע, האנשים הטובים במוזיאון המדע החליטו ללמד אותנו איך מפצלחים קרמבו לצלילי מוזיקת מעליות משובחת. שימו לב:

ואם כבר בקרמבו עסקינן, זה הזמן להזכיר עוד דבר משמח שקורה בחורף. אנשי הלייבל הקטנטן-אך-איכותי “היס רקורדס” החליטו ללכת בעקבות הקולגות מ”פית/קית”, ולערוך פסטיבל של מיטב אמני הלייבל (כלומר, כל הארבעה) במועדון הבאסס הירושלמי. מכיוון שאנחנו תמיד שמחות כשאמנים מוכשרים באים עד אלינו, החלטנו לגמול להם בכך שנפיץ ברבים (כלומר, בין כל שלושת קוראי הבלוג) את פשקוויל הוידאו האסתטי עד מאוד של האירוע:

אבל למה לחכות עד סוף דצמבר, כשכבר במוצאי שבת הבאה מתקיימת בעיר הקודש הופעה משמחת לא פחות? למי שלא יודע, הצמד הנהדר Elephant Parade מגיע להופיע באוגנדה בשישי לדצמבר, וכולכם מוזמנים לבוא לראות את לילי מפזזת לצלילי Goodbye.

זהו בינתיים, אלא אם כן ללילי יהיה משהו להוסיף.

(פוסט זה שייך ללילי. אל תעשו איתו שום דבר שהיא לא היתה עושה… )

שיחותי עם הפסיכיאטר האלקטרוני שבו עמוסות בחוויות מתקלוט רדיו הר הצופים אמש, אבל אני אחלוק רק כמה מהן, תמר מוזמנת להוסיף עליהן לכשתתאושש:

1. שיני ערפד זה נורא לא נוח. לא פלא שהם לא קיימים באמת, לו היו קיימים הם היו יוצאים מדעתם ו/או מתאבדים, עד האחרון שבהם.

2. תחפושות לא בפורים זה הרבה יותר כיף מתחפושות בפורים.

3. תמר, שתקלטה נהדר ובעוז, שעות ארוכות, בעודה עומדת בזווית מסוכנת על רגליות של כסא ומפגינה גרבי ברך מפוספסות, קוקיות, ומראה לוליטאי בעליל באופן כללי, עוררה הערצה רבה בכל וגאווה גדולה בחציו השני של הפסיכיאטר האלקטרוני.

4. בחורים שיכורים שהחליטו להתחיל עם כל אחת מהבחורות על הרחבה הם כנראה שיכורים מדי להבין שעמדת הדי-ג’יי היא, טכנית, לא על הרחבה, או לרחם על מתקלטות עייפות ולא ללכת להציק להן. אותם בחורים גם פולשים ללא הזמנה למרחבן הפרטי של שדרניות מסכנות שבסך הכל מנסות ליהנות מ-I’m shipping up to Boston. מישהו צריך להמציא ריסוס נגד המזיקים האלה.

5. טירורין הוא שיר התקלוטים האולטימטיבי, ומעורר שמחה ועליצות בכל שומעיו (אבל ידענו את זה).

6. כיף נורא לאמץ אנשים בודדים אקראיים כשאתה בקבוצה והם יושבים ומביטים בכם מדברים במבט של כמיהה. מומלץ לכל בר דעת.

זהו. כל מי שלא היה החמיץ את צווחות האושר שלי למשמע טירורין, Your Cake Ain’t No Good, Entrance, החתול שמיל ושאר הבלחות ראויות לציון של קלאסיקה. כמו כן, העניין שעוררו ברוקדים גינגיס חאן, רונית ראסטה וסדרני הדשא היה ראוי לציון ומרתק לצפיה ובאופן כללי המוזיקה, כמו בכל התקלוטים של תמר, היתה מופלאה. וגם מענבל מתן נהנינו, גם אם שמרנו את כוחותינו המוגבלים בעליל לקפוץ בהיסטריה לצלילי טירורין. תודה למתקלטות החרוצות!

(ועכשיו אני תמר)

אין לי הרבה מה להוסיף על פניני החכמה של לילי. טוב, אולי דבר אחד:

(לילי ותמר בפוזה מטרידה)

(שדרניות ותקליטניות רדיו הר הצופים במיטב המחלצות)

(מוקדש לערן, ששאל למה אין תמונות)

ואם תהיו נחמדים, אולי תזכו לקבל גם תמונות של ארז בית הלחמי (זה ייגמר בבכי) בבייבידול נשי סקסי ושל דודו המנחם (אסכולת רוק) בחולצת הסבנטיז המחרידה של תמר.

(פוסט זה נכתב על ידי תמר)

כל כך הרבה דברים מעניינים קורים וצפויים לקרות בשבוע הקרוב, הנה רשימה פחות-או-יותר ממצה:

1) Where Is The Hummus - בשעה טובה ומוצלחת, אוסף הבכורה של רדיו הר הצופים יצא לאויר העולם!

מדובר באוסף מיוחד במינו, שמכיל 14 קטעים שכמעט כולם הוקלטו באולפני הרדיו על ידי אמנים נפלאים שהתארחו אצלנו: בלאק ליפס, עומר הרשמן, אלברט סופר, יהודה לדג’לי יקיר התכנית ועוד ועוד. אני יכולה להמשיך ולהשתפך במשך פסקאות ארוכות על כמה האוסף נפלא וכמה הביצועים ייחודיים, אבל עדיף שתורידו אותו דרך מגזין השרת העיוור ותתרשמו בעצמכם.

2) תיקלוט הנקבות הגדול - מחרתיים, יום שישי ה-31.10, יתקיים תיקלוט (או מסיבת ליל כל הקדושים) של שדרניות רדיו הר הצופים בפאב הסירה בירושלים (רח’ בן סירא 4, מרכז העיר). תתקלטנה: ענבל מתן (תיבת נח), גרדה גלזר (בסימן שאלה) ואנוכי (תמר, למקרה שאתם ממש סניליים), לפי הסדר הזה בדיוק. מומלץ לבוא מחופשים, או לפחות עם פריט סמלי. אני מבטיחה להקדיש שיר למי שיבוא עם תחפושת, ושיר של סדרני הדשא למי שיזהה בקהל את לילי למרות (או בזכות) התחפושת המקורית.

3) הופעה של לורי אנדרסון - ביום שני הקרוב, 3.11.08, יופיעו לורי אנדרסון ולו ריד בתל אביב. אם אתם רוצים להיות שם, תצטרכו לקוות שעוד נשארו כרטיסים ולשלם מחיר מופקע, או לאתר את אחת החלוקות/ הגרלות שמתקיימות בפורומים ובאתרים השונים. אני כמובן אהיה שם במסגרת שליחות עיתונאית חשובה, תקפצו להגיד שלום.

הנה קטע מהמופע Homeland, שאותו צפויה אנדרסון להציג בארץ:

4) הופעה של פאניק אנסמבל - יום אחרי לורי אנדרסון, תתקיים עוד הופעה ששווה לנסוע בשבילה עד לתל אביב הלחה והמסריחה. פאניק אנסמבל, אחד ההרכבים המוצלחים, המיוחדים ומרובי המשתתפים ביותר בארץ, יופיעו בברזילי. שיחותי עם הפסיכיאטר האלקטרוני מקוות להיות גם שם (בהרכב חלקי או מלא), אם תרצה השם.

הנה דוגמא (קצת חיוורת) לאיך שהם נראים בהופעה:

5) אחרון, וכנראה שהכי הכי חשוב - בעוד בדיוק שבוע מהיום ייערך ב’רדיו הר הצופים מארח’ מאורע היסטורי! מוראג רובננקו, סולנית הלהקה המיתולוגית סדרני הדשא, ובן זוגה ירון גן, מוזיקאי מוכשר בפני עצמו, יגיעו אלינו לעיר הקודש כדי להתראיין ולהשמיע את המוזיקה שהם אוהבים!

כל מי שמכיר אותי בטח כבר מתאר לעצמו עד כמה אני מתרגשת. מי שלא ייצטרך פשוט להאמין לי.

זהו בינתיים (תודו שמדובר בשבוע עמוס מאוד), נתראה בשמחות ואל תצאו לגשם בלי מעיל.

מפעם לפעם מגיחים שדרני הר הצופים מהמרתף שבו ממוקם האולפן, ויוצאים אל העולם הגדול. לפעמים הם מוצאים בו גם מרתפים אחרים, אפילו, שירגישו בבית. הפעם, פילסו מטופלות הפסיכיאטר האלקטרוני את דרכן דרך מעלית צפופה ומסדרונות עמוסים, והגיעו ל-ח7; מרתף חשוך שהוא מקום חמוד מאוד להופעות אם כי מהווה הפרה של כל הגיון-מכבי-אש בסיסי. על במה נמוכה למדי (נאלצתי להוסיף ללא-מעט הסנטימטרים בהם חנן אותי הטבע על ידי עמידה על קצות האצבעות ומדי פעם קפיצה באוויר על מנת לראות מה בעצם קורה עליה) נאספו אסף אבידן, המוג’וס, הטרומבוניסט הנפלא שמלווה אותם מפעם לפעם, והדרה לוין. בעניין הדרה לוין, אומר רק שאני מעדיפה את המוג’וס כשהם לא מארחים, דווקא (למרות שדי נהניתי מסופו של אחד השירים, בו אסף והדרה צעקו בהרמוניה שהם רוצים שמישהי כזו או אחרת תמות. אם הם היו ממשיכים עם Now That You’re Dead של ה- Saccharine Trust הייתי מוכנה להכריז על ההופעה כמושלמת).

אסף אבידן והמוג’וס הם מעין תחביב משותף של תמר ושלי. תמר ואנטמן אירחו אותם פעם ברדיו (שווה מאוד להאזין לזה כאן), וזה היה אירוח הרדיו הראשון שנכחתי בו, אם כי במצב הכרתי מעורפל קמעה. מבעד לערפילים, חדרו בכל זאת צ’לו מהפנט (הדס קליינמן) והמילים הנהדרות של שיר בשם Over You Blues. אז בשלב מסוים הלכתי לבדוק איך זה נראה ונשמע על הבמה. והם נהדרים על הבמה: המון אנרגיה, המון בדיחות פנימיות בין חברי הלהקה ועם גרופים נאמנים במיוחד בקהל (למרות שאז עוד היתה להם רק אחת, והיא גם מי שחיברה בינם לבין הרדיו, נדמה לי), וצרחות האימים של אסף, שעושות לי כל פעם כאב-גרון-של-הזדהות, ובכל זאת לא מצליחות להסוות את הקול המדהים שלו. ומה לעשות שפספסתי את חוויית ההיות-גרופית בנעורי… אז למה לא להשלים חסכים? כל יום ממש אני מתכוונת להפוך לגרופית של הדס קליינמן. מה שהיא מוציאה מצ’לו - אוף, אין לי מילים לתאר. חוץ מזה, מה אני משוגעת לנסות להיכנס בין אסף לבין הגרופיות שלו? יש לי עדיין כמה סימנים כחולים שלא החלימו מההופעה הקודמת שלהם, חינם במדרחוב, כשעמדתי קצת קרוב מדי לבמה והיה קצת צפוף מדי. אלימות, הבחורות. מפעם לפעם אני ותמר הולכות להופעה, או סתם נתקלות במי מחברי הלהקה ברחוב, וזה תמיד כיף, והם תמיד נחמדים אלינו. לכן, ובגלל שהם גם מוכשרים מאוד, הייתי רוצה לקדם את הלינק הבא.

מתברר שיש להם סיכוי ללכת להופיע בטקסי MTV אי שם בעולם הגדול, ולעזור להם עם זה נראה לי דבר נחמד לעשות. בלי לחץ.

לילי

ותמר מוסיפה:

בשורה התחתונה, יש לי כמה השגות לגבי ההופעה הזו, אבל אני לא רוצה לקלקל את התחושה הטובה שיצרה לילי, ולכן נתמקד בדברים החיוביים (שאת רובם לילי כבר ציינה, למעשה). במהלך ההופעה הגעתי למספר תובנות מרתקות על מוזיקה, הופעות והחיים בכלל:

1. לאסף אבידן ולהדרה לוין ארדי יש קול די דומה.

2. הסאונדמן בח7 הוא לא אחר מאשר רונן חג’ג, אקס סדרני הדשא. לא פלא שהיה סאונד מעולה.

3. אנשים מוכשרים (בעיקר כאלה עם צ’לו, אבל לא רק) נשארים מוכשרים גם כשהקהל שלהם מכיל אחוזים גבוהים מדי של מאזיני גלגל”צ.

4. בירה ראשונה חינם בהופעות זה קונספט מעולה. הרי ידוע שאלכוהול משפר כל הופעה (ויעידו חברי ההרכב אלקטרה, שלפחות פעם אחת חילקו לקהל שוטים של וודקה זולה בהופעה).

5. לילי היא דייט מושלם להופעות עם בירה ראשונה חינם - היא לא שותה את שלה.

6. למדתי שאפשר להרגיש את הבאסים דרך פיה של בקבוק בירה ריק! בקרוב מדריך מצולם, או משהו.

ולסיום - תודה לנתי אורבך, האיש, האגדה, הבלוג והתכנית, על הכרטיסים-חינם-כולל-בירה.